מאמאיה, היום הראשון והכנות לנסיעה

לא משנה כמה קראנו והתכוננו לנסיעה הזו, מכיוון שאף פעם לא היינו ברומניה, שמענו עליה כל מיני דברים. שמענו שהיא ישנה ומוזנחת. שמענו שיש שם חיי לילה סוערים, שהאנשים נחמדים, המחירים זולים ושבבוקרשט אין מקום חניה, ושאנחנו פשוט חייבים להיזהר כשאנו משכירים רכב, כי לך תדע מה יהיה.

אז אחרי לא מעט הכנות, יצאנו לדרך.

ממאיה (Mamaia)  היא רצועה חוף השוכנת סמוך לעיר קונסטנטה (Constanta) . יש בה בתי מלון לכל אורכה (בערך 8 ק"מ) כאשר מצד אחד שוכן לו אגם ומצד שני יש את הים השחור. רוב בתי המלון נמצאים בסמיכות לים, במרחק של לא יותר מ 100-200 מטר מקו החוף.

הגענו לבן גוריון ביום חמישי אחר הצהריים ביחד עם עוד מספר חברים, ולאחר צ'ק אין והסיבוב בדיוטי פרי, עלינו למטוס.

אל הטיול הצטרפו אלינו 2 משפחות יקרות ואהובות

משפחת סויסה

ומשפחת עמרה

כבר במטוס קיבלו אותנו דיילות של חברת BLUEAIR, (חברת שכר רומנית) שבדרך כלל לא טסה לארץ. ניכר היה שהחברה התכוננה היטב לטיסה, מכיוון שכל ילד וילדה שעלו לטיסה קיבלו במבה. כבר התחלה לא רעה...

מיד בהמראה נשמעו צרחות מכל עבר, אבל מסתבר שכשטסים במטוס שבו מעל ל60% אחוז ילדים- קורים כמה דברים:

• אתה לא ישן
• הם צועקים משמחה בהמראה, בנחיתה, ובכלל הטייס מקבל קרדיט קולני על כל פניה.
• הבאתי ספר לטיסה. הייתי אופטימי. 
• אתה מפתח הכרות קרובה עם המשפחות שלצידך, בגלל שהילדים שלך (או שלהם) הופכים את המטוס למשחקייה, כשהם מנסים לעבור ממושב אחד לאחר.
• הדיילות הרומניות לא הפסיקו לחייך כל הטיסה ולקחו את עניין הילדים די בקלות

אחרי שעתיים וחצי טיסה נחתנו בשדה התעופה Mihail Kogălniceanu International Airport שתסלחו לי, אבל לכתוב אותו בעברית זה די מסובך. מה שכן, היינו הטיסה היחידה (!) שנחתה בו, ובכלל היה  נראה שכולם חיכו רק שנגיע, כדי שיוכלו לסגור את השדה וללכת הביתה.

ירדנו מהמטוס ושם חיכו לנו אוטובוסים. כולם עלו על האוטובוסים, וכשכולם היו בפנים האוטובוסים נסעו מרחק של עשרים מטר, עצרו - ונתנו לנו לרדת. אני לא בטוח האם מדובר פה בהבטחת הכנסה לעם הרומני או בענייני ביטחון לאומי, אבל בהחלט הופתענו. שפטו בעצמכם כמה זה קרוב... עד עכשיו לא ברור לי למה לא הלכנו את זה ברגל עד לטרמינל. גם בחזור היה את אותו הסיפור בדיוק.

האוטובוס וברקע המטוס של חברת בלו אייר - 20 מטר הליכה בקושי

לאחר שנכנסנו לשדה עברנו תהליך מהיר של דרכונים ולקיחת מזוודות, ומיד לאחר מכן עלינו לאוטובוסים של חברת כנפי משק, שלקחו אותנו למלון.

מכיוון שהתארחנו ברומניה עם ילדים, החלטנו לבחור במלון שייתן מענה למשפחות, ובהמלצת כנפי משק בחרנו במלון Phoenicia Holiday Resort. בצמוד אליו שוכן המלון   Phoenicia Luxury Hotel שהינו בניין אחד, לעומת ה RESORT שהינו קומפלקס של בנייני המלון, אשר באמצע שוכנות כל הבריכות, מועדוני הילדים וחדר האוכל.

כמה מילים על המלון, שראוי שיאמרו... או במילים אחרות - תאום ציפיות!

המלון מורכב מדירות ומדירות סטודיו. זה אומר, שהמלון מתכוון שילדים בהחלט יכולים לישון על ספה. כך שיתכן שבהחלט יכול להיות שתקבלו מיטה זוגית לכם ועוד ספות ל2 ילדים, אשר אותן צריך לסדר בכל ערב/בוקר.

במלון יש גם דירות מפוארות בקומה שמינית, מעין מיני סוויטה. נחמד? בהחלט. האם המעלית מגיעה לקומה 8? לא - רק לקומה 7. איך עולים עוד קומה עם המזוודות? לאט לאט, וברגל.

כדי לסייע בהעברת המזוודות לחדר, על יד הקבלה מחכים סבלים אמיצים אשר ישמחו לקחת את המזוודות שלכם לחדר באמצעות עגלות סופר ענקיות. 

עכשיו, נניח שהגעתם לחדר ושמתם לב שאתם ארבעה נפשות אבל המצעים מספיקים רק ל-2 - אין בעיה - תרימו טלפון לקבלה והם ישלחו לכם כל מה שצריך.  הבעיה? אין טלפון. הפתרון המיידי - הולכים לקבלה לבקש בכל פעם את מה שצריך, והם שולחים את זה במהירות יחסית גבוהה.

האמת שלאחר יומיים במלון גיליתי דרך חדשה ומצויינת לתקשר עם הקבלה ולקבל את מה שאנו זקוקים לו - אימייל. מאותו הרגע, החיים השתנו, ופשוט במקרה הצורך שלחנו אימייל לקבלה, עם ציון מספר החדר, ובקשתנו התמלאה. לפתע טלפון נראה כמו פתרון כל כך לא נוח...

אז אחרי שעושים צ'ק אין בלובי ומתרגלים לחום של רומניה, צריך להבין שברומניה הבירוקרטיה שולטת, וכן - זה הגיע עד לרמת הצ'ק אין במלון. צריך לחתום על כל דבר בערך, גם אם זה אומר מגבות לבריכה או שמיכה נוספת לחדר. ולכן, במועד קבלת החדרים - צריך לבקש גם אישור למגבות לבריכה, ויש גם להחזיר אותם בסוף השהייה, אחרת מחויבים בהתאם.

אז אחרי שהגענו לחדר עייפים אחרי הטיסה, שמנו את הראש על הכר, נרדמנו וחיכינו להתחיל את החופשה השנתית שלנו ברומניה...

לינקים מרוכזים לכל הכתוב בבלוג מופיעים בפוסט האחרון.